פסק-דין בתיק ת"א 16200-12-10

מבוא:

1 .         לפניי תביעת יורשת ועזבון המנוח לפיצוי בגין תאונת עבודה מיום 12.8.09 כתוצאה ממנה ומסיבוכיה מצא את מותו המנוח מר ירחמיאל אזולאי ז"ל יליד 4.10.34. התובע 3 הינו המוסד לביטוח לאומי אשר חבר לתביעה במסגרת תביעת שיבוב שהגיש נגד הנתבעות בגין תגמולים ששילם למנוח בעקבות התאונה.

2 .         התביעה הוגשה נגד נאות אורנים 90 בע"מ (עבודות בניה), חברה פרטית העוסקת בעבודות בנייה, אשר בזמן הרלוונטי לתאונה שימשה קבלן מבצע בניה ו/או הקבלן הראשי, ובשירותיה עבד המנוח כקבלן משנה (להלן: הנתבעת 1) וכנגד חברת הביטוח אשר ביטחה את הנתבעת 1 בין היתר בפוליסת ביטוח צד ג (להלן: הנתבעת 2).

3.         הצדדים חלוקים הן בדבר נסיבותיה המדויקות של התאונה הן בשאלת האחריות והן בשאלת הנזק. 

תמצית טענות הצדדים

טענות התובעים

4.         לטענת התובעים ביום האירוע עבד המנוח כקבלן משנה של הנתבעת 1 ועסק בהרכבת מדרגות בקומה הראשונה של אתר בנייה דו קומתי. בעודו מרכיב מדרגות בחלק העליון של מהלך המדרגות השני בגובה של כשלושה מטרים מרצפת הקרקע נפל מהמדרגות שלא היו מגודרות במעקה אל הרצפה בקומת הקרקע ונחבל חמורות בראשו ובמוחו וכעבור שנתיים רוויות יסורים נפטר מסיבוכיה של התאונה אשר פגעה ביכולת הניידות שלו.

5.         לטענת התובעים, הנתבעות עיוולו כלפי המנוח בעוולות של הפרת חובה חקוקה ורשלנות לפי פקודת הנזיקין (נוסח חדש), ובין היתר למנוח לא סופקה סביבת עבודה הולמת, והנתבעות הפרו את הוראות פקודת הבטיחות בעבודה (נוסח חדש) התש"ל -1970 כמו גם את התקנות שהוצאו מכוחה, במיוחד לעניין גידור המדרגות במעקה בשים לב לגובה ממנו נפל התובע העולה על שני מטרים וחייב בגידור על פי החוק. לטענתם, הפרות אלו הן אשר הביאו להתרחשות התאונה, ולפיכך עליהן לשאת באחריות לנזקים שנגרמו לתובעים.

6.       התובעים הוסיפו כי פקודת הבטיחות בעבודה חלה גם על עובדים עצמאיים, והגם כי המנוח לא שימש עובד של הנתבעת 1 הרי שלפי הפסיקה יש להכיר בחובת זהירות של קבלן עצמאי גם כלפי עובדים עצמאיים.

טענות הנתבעות

7.         הנתבעות אינן מכחישות כי התובע נפגע בתאונה במהלך עבודתו אצל הנתבעת 1, אולם הן חולקות על נסיבותיה, ומשכך מכחישות את אחריותן. לטענתן בראש ובראשונה לא עלה בידי התובעים להוכיח את הגובה המדויק ממנו נפל התובע. לשיטתן, סביר בהחלט להניח כי המנוח נפל מגובה הנמוך משני מטרים, ולפיכך לפי הוראות חוק הבטיחות בעבודה לא נדרש גידור במעקה במקרה הנ"ל. הנתבעות הוסיפו כי למעשה בכל מקרה לא הוכח כי המנוח נפל עקב אי גידור המדרגות, ויתכן כי החליק על המדרגות לאורכן דווקא כתוצאה מאיבוד שיווי משקל הקשור לגילו המתקדם ולמחלות הרקע שלו. לטענתן, במצב זה מעקה לא היה משנה את התוצאה.

8.         עוד טוענות הנתבעות כי המנוח פעל כקבלן עצמאי מנוסה בעל ותק של חמישים שנים, וכי ידע היטב לבצע את עבודתו, לרבות הוראות הבטיחות הצריכות לביצועה. לדידן, התובע היה בקיא בביצוע העבודה ותודרך בהוראות הבטיחות, ורק חוסר זהירות, התרשלות והפרת הוראות הבטיחות מצידו הן אשר הביאו להתרחשות התאונה, ועל כן בכל מקרה יש לייחס לו אשם תורם מכריע ו/או מלא להתרחשות התאונה ולנזקיו. הנתבעות מוסיפות כי לו עובד של המנוח (הפועל שעבד עמו בבניה) היה נפגע ברי כי המנוח היה נושא באחריות לנזקיו, ואי לכך אין סיבה כי המצב יהיה שונה עת נפגע המנוח עצמו.

כן טוענות הנתבעות כי התובעים נמנעו מלזמן לעדות את עובדו של המנוח אשר שהה לצידו בסמיכות לתאונה, והדבר ראוי שיפעל לרעתם.

9.         לבסוף הכחישו הנתבעות אף את נזקי המנוח והתובעים כפי שנטענו על ידיהם.

דיון והכרעה

10.        לצורך קביעתה של אחריותם של הנתבעים ונזקי התובעים יש לקבוע ראשית את אופן התרחשות התאונה, ומכאן להסיק מסקנות בדבר קיומה של רשלנות מי מהמעורבים, הפרת חובה חקוקה וקיומו של אשם תורם.

נסיבות התאונה

11.        הצדדים חלוקים, כאמור, בדבר נסיבותיה המדויקות של התאונה, ובעיקר בשאלת הגובה ממנו נפל התובע. לאחר שעיינתי בחומר הראיות מצאתי כי יש לקבל את גרסת התובעים באשר לנסיבותיה של התאונה, ונקל להיווכח כי התובע נפל מגובה העולה על שני מטרים.

12.        ראשית, אני סבור כי נסיבות התאונה הוכחו כפי שעולה ממסקנות דו"ח משרד העבודה. משרד העבודה  קיים חקירה באתר בדבר נסיבותיה של התאונה, והחוקר, מר פיכמן, קבע כי עובר לתאונה עסק המנוח בעבודות הרכבת ציפוי מדרגות, והספיק להרכיב 18 מדרגות טרם נפל מגובה של כשני מטרים ממשטח המדרגות שלא היה מגודר. מסקנתו של החוקר היתה כי התאונה ארעה כתוצאה מכך שלא הותקן גידור הכולל אזן יד ואזן תיכון מתאימים. גם בחקירתו חזר החוקר פיכמן כי הנפילה היתה מגובה של 2.20--2.40 (פרוטוקול הדיון מיום 24.9.12 עמ' 19 ש' 25-27). פיכמן אף חזר בעדותו כי לדעתו המנוח נפל מהמדרגה האחרונה שהספיק להרכיב באותו היום, המדרגה השמונה עשרה, ואישר כי בהנחה שגובה כל מדרגה הינו עשרים ס"מ הרי מדובר בגובה של שלושה מטרים וחצי (עמ' 23 ש' 6-9).